האמת על דוד: אמיתי או מלאכותי?
דוד חושף את כל חיו מאז שנמשח למלך בסתר. הוא מספר על אהבה, שנאה ואשמה.
דוד מציג את עמדותיו השונות, מציג את מה שהוא טוען שנכון.
מראיין: שלום דוד. הזמנו אותך לכאן בדיוק אחרי שיהונתן ושאול מתו והשמועות עליך עוברות בכל ישראל.
דוד: שלום.
מראיין: בוא נתחיל. מההתחלה, מהרגע שמשחו אותך למלך, בסתר. כיצד הרגשת, במיוחד ששאול היה המלך בפועל בזמן זה?
דוד: לא ציפיתי למשהו שכזה, אבל לא יכולתי לסרב.
מראיין: על פי מה אתה חושב שבחרו אותך בשביל להיות מנהיג? הרבה אמרו שזה בגלל היופי שלך.
דוד: אני חושב שאלוהים בחר בי מכיוון שאני מהעם, ואני יודע למה העם זקוק, זה שאני יפה תואר זה לא קשור לפי דעתי.
מרואיין: מתי הייתה הפעם הראשונה שפגשת את שאול? קיבלנו הרבה דיווחים שסותרים זה את זה.
דוד: באיזה סיפורים מדובר?
מראיין: אחד מהסיפורים הוא שהפעם הראשונה שפגשת את שאול הייתה כשאתה באת לנגן לדוד בשביל להסיר את הרוח הרעה מעליו, רוח האלוהים שעברה אליך במשחתך למלך; בלי ששאול ידע שהמליכו אותך כבר למלך ושרוח האלוהים עברה אליך. הסיפור השני אומר שהפעם הראשונה שפגשת את שאול הייתה כשהתנדבת מכל העם להילחם בגוליית, כששאול הביא לך שריון ואתה סירבת, אמרת שנלחמת כבר באויבים יותר קשים.
דוד: אני יכול לאשר את הגרסה הראשונה, אך אני לא הייתי הולך למישהו ש"לקחתי" לו את המלוכה בלי שהוא יודע, ומתגרה בו כמו שהצגת אותי.
אני הרגשתי מחויבות ואשמה כלפי שאול מכיוון שהמליכו אותי ורוח האלוהים עברה אליי משאול והשאירה לשאול כאב, הייתי חייב לנסות לפחות לשפר את מצבו ולהקל על הכאב שלו בכך שניגנתי עבורו. כל כך שמחתי שהצלחתי להסיר את הרוח הרעה ממנו, שהסכמתי להיות נושא הכלים שלו.
מראיין: לאחר שניצחת את גוליית במלחמה, נהיית אהוב העם וגיבור. שאול ניסה להרוג 4 פעמים שונות. בכולן הוא שלח שליחים אבל בפעם השנייה הוא זה שניסה להרוג אותך.
הכוונה שלי היא למה אחרי כל התנקשות ברחת ולא נלחמת בשאול, אולי בשלוש מתוך ארבע הדרכים לא יכולת כי לא זה לא היה שאול במו ידיו שניסה להרוג אותך, אבל בפעם השנייה הייתה לך הזדמנות להילחם בו. שאול זרק עליך חנית, פספס, אתה לא עשית כלום, פשוט ברחת. יכולת גם לאחר מכן לחזור לארמון שאול ולנסות להילחם בו. אתה לא עשית כלום, פשוט ברחת!
אנחנו מדברים עליך, האחד שניצח את גוליית שהיה בגובה שתי קומות וחזק פי 10 ממך רק עם רוגטקה. יכולת להרוג את שאול. למה ברחת ולא ניסית להרוג אותו?
דוד: אמממ... בכל פעם היה מישהו אחר שעזר לי. כנראה שזה היה האדרנלין או הלחץ, לא הייתה לי חשיבה ברורה באותו הרגע.
מראיין: עדיין, לאחר מכן יכולת לחשוב בבהירות ולחזור לארמונו ולהילחם בו. למה לא עשית זאת?
דוד: כי הרגשתי אשמה בסדר?! הכל התחיל ממני, המליכו אותי בלי שיכולתי לבחור בכלל. ההרגשה ש"לקחתי" לשאול את המלוכה עדיין כואבת לי, הוא לא היה אשם במעשיו, הוא לא חשב בבהירות ואני יכול להבין שהוא היה עושה את זה לכל אחד וזה לא אישי לי. אהבתי את יהונתן מאוד ולא יכולתי לפגוע באביו, זה היה שובר אותו.
מראיין: בפעם הראשונה ששאול ניסה להרוג אותך יהונתן הזהיר אותך ובכך הציל אותך ממוות. הוא היה יכול לתת לך להיהרג ובכך לקבל אחרי מות אביו את המלוכה על העם, אך הוא וויתר על כל זה בשבילך. הוא באמת אהב אותך, אתה בכלל אהבת אותו או שניצלת אותו לטובתך?
דוד: אהבתי את יהונתן באמת, הוא היה חשוב לי. לכן, לאחר מותם במלחמה של שאול ויהונתן טיפלת במפיבושת, בנו של יהונתן ודאגתי שיקבל איכות חיים מעולה למרות נכותו.
מראיין: אם אהבת את יהונתן באמת כמו שאתה אומר, אז למה לא סיפרת אותו בכך שמשחו אותך למלך? אולי כי ידעת שברגע שהוא ידע שאתה "לוקח" בסופו של דבר גם את המלוכה העתידית של יהונתן, מה שמוכיח שזו לא הייתה אהבת אמת. מהצד זה נראה שלא רק גרמת לו לבגוד באביו בכך שסיפר לך ששאול עומד להרוג אותך, אלא גם ניצלת אותו. בקשר למפיבושת, נראה ששיחדת אותו בשביל שלא יהיה יורש העצר הבא וייקח לך את המלוכה.
דוד: אהבתי את יהונתן, אף לא יודע מה הלך בינינו רק אני והוא. זו כן הייתה אהבת אמת אבל לא יכולתי לספר לו. לא רציתי ששאול יפריד בינינו. הדאגה למפיבושת לא הייתה אינטרס פוליטי, אלא מחויבות כלפי יהונתן שאני אדאג למשפחתו היחידה שנשארה לו.
מראיין: לאחר מות שאול ויהונתן במלחמה כתבת קינה לזכרם. בקינה תיארת את שניהם כגיבורים, אמיצים ואהובים על כולם. אך, מוזר שתדבר כך על שאול שניסה להרוג אותך ארבע פעמים. מה הניע אותך לרשום זאת כך? זה נראה שרק ליהונתן התכוונת באמת למה שאמרת, אך לשאול זה נראה כאילו אמרת זאת מתוך אינטרס פוליטי להראות לעם שאתה טוב לב וללכד את הממלכה.
דוד: אהבתי את יהונתן, מאוד. הרגשתי מחויבות ליהונתן והחלטתי לכבד את אביו. אומנם הוא ניסה להרוג אותי פעמים רבות אך למרות הכל אהבתי את יהונתן יותר מששנאתי את שאול.
מראיין: הרבה לאחר מכן, אתה ביססת את ממלכתך, היית במסע כיבושים ובדיוק כבשת את ירושלים והפכת אותה לעיר בירה והיה לך הכל. אך כל מה שעניין אותך היה אישה אחת בשם בת-שבע שהייתה נשואה. ראית אותה ורצית לשכב אתה. הזמנת אותה לארמון, היא לא יכלה כמובן לסרב למלך, והיא הגיעה ושכבה אתך. לא הספיק לך שגרמת לאישה נשואה לבגוד בבעלה- אוריה, אלא גם שלחת את בעלה לאזור הכי מסוכן בשדה הקרב בשביל שייהרג ואז תוכל לשאת אותה לאישה. ככה אתה חושב שמלך אמור להתנהג?
דוד: אני לא הכרחתי אותה לעשות משהו שהיא לא רצתה לעשות, היא יכלה לסרב. ובקשר לאוריה אני לא הרגתי אותו הוא פשוט נהרג בקרב. הוא גם היה יכול לא ללכת לאזור הכי מסוכן בשדה הקרב. שני המקרים לא היו באשמתי.
מראיין: תודה רבה לך שהסכמת לבוא ולחשוף בפנינו את עצמך.
דוד חשף בפנינו היום את רגשותיו, אנחנו הרגשנו שדוד מעורב רגשית יותר מדי ונותן לזה להשפיע על השליטה שלו במלכות ובעם, אנחנו לא חושבות שדוד מתאים רגשית להיות מנהיג שוב. הוא עדיין מעבד הרבה ממה שעבר עליו ונראה שהוא מעורער רגשית ויש לו המון רגשות אשמה ואם הוא יהיה מלך שוב יקרו מקרים נוספים שיפגעו בנו-העם בסופו של דבר.
